תרגול מדיטציה – התמונה הגדולה

אם נדבר תכלס רגע, העולם עצמו מורכב מהמון חוויות חושיות שכל אדם חווה באופן פרטי.

אין באמת שום ״ממשות״ לשום דבר – כלומר אין שום הוכחות לכך שכל מה שקורה סביבנו הוא אמיתי כשכל מה שיש לנו זה רק הרשמים של החושים שלנו. החושים עשויים לטעות, לעוות או בכלל להמציא לגמרי את מה שקורה סביבנו. המדע מעולם לא הוכיח שזה לא אפשרי, למעשה עד כה הוא הצליח להוכיח עד כמה שזה כן אפשרי.

במקביל לכל זה ישנה פעילות מנטלית שמנסה להבין את המציאות שסביבנו מה שמאפשר לה להמציא סמלים שישקפו דברים שקיימים במציאות. למשל המילה "כלב" בחשיבה יכולה לסמל את הכלב שראינו משוטט ברחוב. אבל היכולת הזאת גם נתונה לבלבול ולטעויות – אפשר להחליט להמציא כל סוג של סמל, גם אם הוא לא באמת מסמל משהו שקיים. למשל האגו שלנו לא מסמל שום דבר – אלה אך ורק ערמה של חוויות חושיות שקשורות במיוחד בגוף שלנו. הזהות שלנו מעולם לא סימלה משהו אמיתי שחווינו.

המיינד הוא בעצם סוג של שיקוף של המציאות והוא מנסה לבטא ולהתייחס אליה באמצעות סמלים דימיוניים שונים שהוא ממציא. בכל פעם שהוא מקבל מספיק פרטים הוא ממציא מהם "שלם" כלשהו. למשל, מהמחשבות הרגשות והתחושות שיש בגוף, המיינד מייצר תחושת עצמי שלמה. כמו שאני קורא לעצמי דניאל על בסיס החוויות האלו שיש לי. דניאל זה בעצם אוסף של מרכיבים שאני מדמיין שביחד הם הופכות לסמל אחד שמייצג את השילוב של כולם יחד.

אחרי שהמצאנו את האישיות אז אפשר גם לדמייין שיש לה ״ממשות״ וקיום אמיתי מעבר לרשמים החושיים (זה תהליך שבפועל מתרחש במאיות השנייה ובאופן עקבי). במדיטציה אפשר לתרגל את הכיבוי של ההמצאה הזאת דרך מיקוד בכל הפרטים שמרכיבים את העצמי. אם המיקוד עובר לפרטים באופן מתמשך אז בסופו של דבר המיינד יפסיק להתייחס לשלם שהוא המציא אלה רק לפריטים. ומכאן – האפשרות לגלות שהעצמי הוא "אשלייה", כלומר שמעולם לא הייתה לו שום ממשות. הממשות הייתה פשוט "השלכה". (=מנגנון מנטלי שמאפשר לנו לשייך תכונות ומאפיינים לדברים חיצוניים בהתבסס על התפיסות והרעיונות שלנו על החיים).

מה שקורה במדיטציה זה שלאט לאט מגלים יותר ויותר לעומק שהאגו הוא פשוט רעיון לא מדוייק שיש לנו לגבי החיים. 

מתוך הגילוי הזה (שממשיך ומעמיק כל הזמן. זה לא תהליך עם "קו סיום" מוגדר וברור) מתפתחת איזו התנתקות מההמצאה הזאת, היא פתאום מתגלה בתור רעיון נחמד, כבר לא דבר מוצק ואמיתי כמו שחשבנו קודם. ואז נפתחת האפשרות לשחרר מהמבנה הזה, לעשות זום אאוט ולגלות בתוך איזה שלם אותו עצמי אשלייתי לוקח חלק. זה בעצם המעבר בין לעשות מדיטציית ריכוז מסויימת למדיטציה שבה אתה בעיקר פשוט יושב ולא מנסה לעשות כלום. באחת אתה מפרק את החוויה ובאחת אתה מנסה לגלות במה החוויה שלך לוקחת חלק. 

באמצעות החוויות הרוחניות האלו: חוויות בהן מצליחים לבטל מבנים מנטליים שכולנו לוקחים כמובנים מאליהם כמו: זמן, מרחב, פיזיות, גבולות, חיים, מוות, אגו.. מצליחים לחוות מצבי תודעה שמנוגדים למצב הטבעי והרגיל שלנו, מה שמאפשר תהליך של למידה עצמית והיכרות יותר עמוקה עם עצמינו. יש המון סוגים וגוונים של חוויות רוחניות שניתן לחוות ובכולן מתרחשת איזשהו שינוי שמאפשר להבין יותר ויותר לעומק איך התודעה עובדת ומייצרת לעצמה חלומות ומשחקים לשחק בהם. 

בסופו של דבר, מטרת התהליך היא לייצר אינטגרציה יותר מלאה בין כל החלקים של התודעה ובכך לייצר מצב הוליסטי אמיתי בו תודעה היא בו זמנית ערמת חלקים נפרדים אינסופית אבל גם שלם אחד גדול שמורכב ממערכות יחסים מאוזנות בין החלקים האלו.