תרגילי נשימה היו נפוצים מאוד במגוון מסורות רוחניות בעבר וכיום הם שימושיים למגוון רחב מאוד של תפקידים ומקומות בעולם: יחידות עילית וקומנדו, אסטרונאוטים, צוללנים, ספורטאים.. כולם נעזרים בטכניקות הללו על מנת להישאר רגועים במצבי לחץ גבוהים. לנשימה יש תכונה מיוחדת בגוף האדם: זו פעולה שאנחנו יכולים לשלוט בה באופן מודע אבל גם אם לא נשלוט בה במודע היא תמשיך לפעול באופן אוטומטי. זה בדיוק מה שהופך אותה לכל כך משמעותית ביכולת שלה להשפיע על המצב הגופני ובעקיפין, גם על התודעה עצמה.
תרגול נשימה זו בעצם דרך לשלוט במערכת העצבים
הנשימה שלנו היא מרכיב משמעותי בהישרדות שלנו. אין צורך לפרט מה יקרה אם ננסה לעצור את הנשימה שלנו בכוח נכון….?
לא נכון!
אם תנסו לעצור את הנשימה באופן מודע אתם תראו שאחרי חלון זמן מסויים אתם לא תתעלפו אלה שמערכת העצבים תתפוס שליטה ותכריח אתכם לקחת שאיפה בכוח. הנשימה היא מנגנון מאוד מיוחד בהקשר הזה. ניתן לשלוט בה באופן מודע ולהחליט באיזה קצב ננשום (בניגוד לדופק הלב, למשל) ובאותה נשימה, ניתן גם לשכוח ממנה לחלוטין ומערכת העצבים תעשה את זה עבורך באופן אוטומטי לגמרי.
מכאן ניתן להסיק שהנשימה מקושרת למערכת העצבים בגוף שלנו ומופעלת על ידיה ועל ידי המסרים שהיא מקבלת ממנה. באותה המידה, הנשימה גם מושפעת מההחלטות המודעות שאנחנו מקבלים ומשפיעה על מערכת העצבים בחזרה.
למשל: בזמן שאנחנו יוצאים לריצה, הגוף שולח מסר למערכת הנשימה להגביר הילוך על מנת לספק מספיק חמצן לפעילות הגופנית המאומצת. בזמן שאנחנו נכנסים לפאניקה זה גם קורה. בזמן שאנחנו נרגעים מול הטלויזיה מערכת העצבים מסמנת לנשימה להאט ולהרגיע כי עכשיו הגוף נרגע ואין שום צורך להפעיל אותו או להוציא אנרגיה.
כפי שכבר פירטתי במדריך שלי למיינדפולנס, העולם הפנימי האנושי הוא מאוד עשיר וסוחף, לעיתים קרובות מאוד קשה לנו להצליח להבדיל בין הדמיון שלנו לבין המציאות שאנחנו חווים. זה גורם לנו להכנס ללחץ, חרדה ופאניקה מסיבות שלא קשורות לשום דבר שקורה סביבנו. אנחנו המין היחיד בכדור הארץ שיכול לשכב במיטה, בחדר ממוזג ומוגן בלילה ובמקום להירדם – לחוות התקף חרדה.
כשאנחנו מאמינים לדבר רע שאנחנו מדמיינים שיקרה לנו בעתיד, אנחנו חווים את כל הלחץ שנוצר בגוף שמתחיל להתכונן לדבר הזה. הרבה פעמים קשה לנו להצליח לשנות את צורת החשיבה שלנו שגורמת לכל זה, בייחוד אם אנחנו לא מתורגלים בעבודה עם מחשבות טורדניות, לכן הן כל הזמן סוחפות אותנו מחדש לפחדים וחרדות מדומיינים. תרגילי נשימה יכולים לעזור לנו מאוד בייחוד במצבים האלו!
במקום לנסות לשכנע את עצמינו שאין לנו מה לחשוש מהמחשבות האלו, מה שנקרא "לעבוד מלמעלה למטה" (כלומר לקבל החלטה מודעת ואז לחיות את ההחלטה הזו בחוויה שלנו) ניתן לנסות לעשות מניפולציה על המערכת שלנו ולפעול "מלמטה למעלה" (כלומר להשפיע על החוויה שלנו ולשנות אותה ומשם יהיה יותר קל להצליח לחשוב אחרת באופן מודע). כאן בדיוק נכנסת הנשימה לתמונה!
בגלל שהנשימה מושפעת מההחלטות המודעות שלנו, אנחנו יכולים להחליט (במידה ואנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים פשוט לשנות את צורת החשיבה הנוכחית שלנו) לנשום באופן שמאותת לגוף שאפשר להרגע ושהכל בסדר. ממש כמו שקורה לגוף כשהוא נרגע מול הטלויזיה. נאט את קצב הנשימה… נאריך את הנשיפה… והופס! הגוף יתחיל להרגיש רפוי יותר ורגוע. השינוי הזה שיצרנו בגוף יגרום למיינד שלנו, שכל הזמן חיפש איך לנסות להרגיע את הגוף, להרגע גם. מהמקום היותר שליו הזה שהגענו אליו יהיה יותר פשוט לנסות לשחרר מהמחשבות שכל כך הציקו לנו או לשכוח מהן לחלוטין.
תרגילי נשימה מבוססים על שינוי דפוס הנשימה במודע
לנשימה יש דפוס קבוע אצל כל היצורים החיים.
הדפוס מורכ מ-4 שלבים:
- שאיפה
- החזקת אוויר בריאות
- נשיפה
- שהייה ללא אוויר בריאות
בכל נשימה שאנחנו לוקחים, כמות הזמן בה אנחנו נמצאים בכל אחד מארבעת השלבים הללו מושפעת ממערכת העצבים שלנו ומה שהיא מאותתת לגוף.
במצבי לחץ למשל השאיפות הופכות לקצרות ועוצמתיות וגם הנשיפות, בלי יותר מידי הפסקות בין לבין.
במצב של הפתעה/שוק ניקח שאיפה מהירה ואז הפסקה של החזקת האוויר בריאות.
כשאנחנו כמעט נרדמים ומאוד רגועים השאיפות נהפכות קצרות, חלשות ואיטיות ואז נושפים נשיפות ארוכות ואיטיות מאוד, יש הפסקות ארוכות בין לבין.
הדפוסים האלו מלמדים אותנו שהמעברים של מערכת העצבים ממצבים של סטרס, לחץ והוצאת אנרגיה בגוף למצבים של שימור אנרגיה, רגיעה והרפייה מלווים בדפוסי נשימה מסויימים. ניתן להשתמש באותם הדפוסים כדי לאותת למערכת העצבים שלנו מה שאנחנו מחליטים במודע לגבי המצב שלנו, במקום לאפשר לדפוסים הלא מודעים שלנו להשתלט עלינו.
כך למשל אפשר לגרום לעצמינו להתעורר ולהתמלא מוטיבציה אם שכבנו במיטה וראינו סרט כמה שעות ועכשיו צריך ללכת לעשות ספורט. במקום לנסות לשכנע את עצמינו בראש ולהלחם בעייפות והעצלנות – אפשר פשוט לקחת כמה נשימות עמוקות ומהירות ונרגיש איך הגוף מתמלא באנרגיה ומוכן להוציא אותה.
כך אפשר גם להצליח להרדם אם מרגישים שיש כל מיני דאגות שמטרידות אותנו. במקום לכעוס על עצמינו שאנחנו חייבים להירדם – אפשר להחליט להאט את קצת הנשימה שלנו, להאריך את הנשיפה ולהרגיע את הגוף והנפש ואז פשוט לשכוח מכל הסיפור ולהרדם.
נזירים בהימאליה היו מבצעים תרגילי נשימה שעזרו להם לשמור על חום הגוף שלהם בטמפרטורות הנמוכות שבקצה ההר. זו סדרת תרגילים שניתן להתנסות בה ונקראת: Tummo Breath.
הנשימה היא שער שדרכו ניתן להשפיע על מערכת העצבים שלנו שאחראית על המון סוגים של פעילויות בגוף שאין לנו שום שליטה עליהן: דופק, לחץ דם, המערכת החיסונית, הזעה, חום גוף, הפרשת הורמונים, רגשות, בלוטות, התרחבות והתכווצות כלי דם והרשימה עוד ארוכה… בכך היא יכולה לאפשר לנו לקבל שליטה רחבה יותר על מצבי התודעה שלנו ועל הבריאות הפיזית והנפשית שלנו.
סוגי תרגילי נשימה בעולם
תרגילי נשימה היו קיימים עוד במסורות הרוחניות העתיקות ביותר: בצ'י-קונג הסיני, ביוגה והטנטרה ההודית וגם בבודהיזם הטיבטי יש מגוון איזכורים לתרגילי נשימה שונים, המוכר ביותר מביניהם זה הפראנאיאמה, תרגילי הנשימה של היוגה.
יש היום המון זרמים וחברות שעוסקות בלימוד תרגילי נשימה על מנת להשפיע על התודעה בדרכים שונות: המוכר ביותר הוא ווים הוף – WIM HOF, אך יש גם את SOMA BREATH, ריברסינג של לאונרד אור, נשימה הולוטרופית, קריה יוגה, קונדיליני יוגה, ,תרפיה רייכיאנית, SUDURSHAN KRIYA, VIVATION, BBTRS וגם מרכז בארץ שנקרא "בית המימד הפנימי" שמלמד המון טכניקות נשימה שונות ומלווה תהליכי ריברסינג ושחרור טראומות. וזו רשימה מקוצרת.
בגדול, עקרונות הנשימה הם זהים והם משפיעים בצורה שונה על כל אדם בגלל הנסיבות האישיות שלו (מצב בריאותי, נפשי, גנטי וכו..) פשוט כל חברה או זרם רוחני עושה איזה טוויסט קטן על מנת לייחד את עצמו וליצור סביב הטכניקות האלו מותג.
אפשר להגיד שתרגילי נשימה נעים על סקאלה שבין נשימות מאוד עדינות, איטיות וארוכות לבין נשימות מאוד אינטנסיביות, מהירות וקצרות.
אסדר לכם כמה מתרגילי הנשימה השונים על הסקאלה הזו על מנת שתבינו במה מדובר:
ההבדל בין שני הצדדים של הסקאלה מצוי בשלוחה של מערכת העצבים שאנחנו בוחרים לגרות: נשימה יותר מהירות ועוצמתיות מפעילות את הגוף ומכניסות אותו למצב דרוך ואנרגטי, לפעמים עד לרמה של איבוד ההכרה וכניסה למצבי טראנס שונים. מצד שני, נשימות יותר איטיות ועדינות מרגיעות ומרפות את הגוף עד לרמה של הירדמות, השקטת המיינד וכניסה למצבים מדיטטיביים עמוקים.
בהרבה מהשיטות מבצעים מעברים בין נשימות מהירות ועוצמתיות לאיטיות ועדינות כי באמצעות המעברים האלה אפשר להעצים את ההשפעה של הנשימה על הגוף. בחלקן גם מבצעים כל מיני החזקות של הנשימה (עם אוויר בריאות או בלי) על מנת לעודד שורה של תהליכים בריאים בגוף (מה שנקרא היפוקסיה לסירוגין). לפעמים נעזרים גם בכל מיני תרגילי עזר כמו דימיון מודרך, מנטרות, שימוש בתדרים, ריחות, מגע, תרגילים גופניים שונים ועוד.. כל אלו תומכים גם באפקטים של תרגילי הנשימה ועוזרים להעצים את ההשפעה על מערכת העצבים ועל הגוף.
בשלב מאוחר יותר במאמר אשתף גם על החוויות שלי עם תרגילי נשימה שונים, אבל בשלב הזה אני רק רוצה לציין שמהניסיון שלי, נשימה היא ממש לא איזה פתרון קסמים. היא לא תהפוך אתכם ליישויות רוחניות רגועות ומאוזנות במינימום מאמץ. היא לא תפטור אתכם מכל המחשבות השליליות שלכם בכל פעם מחדש. היא לא תסיר מכם את כל הטראומות שלכם, אם בכלל, בלי שום סיכון והיא לא תהפוך אתכם למאושרים, אנרגטיים ומאוזנים בכל מצב. תשכחו מכל הרעיונות האלו. אלו רעיונות שיווקיים שנועדו למכור לכם מוצר ולא את האמת. האמת היא לא מה שאני כותב – אלה מה שאתם תגלו כשאתם תתחילו לתרגל את זה בעצמכם. יכול להיות שזה יהיה עם השפעה משמעותית ואולי גם לא, אצל כל אחד זה אחרת. מה שבטוח זה שכל מיני סיפורים על כך שתרגילי נשימה הפכו את החיים מן הקצה אל הקצה צריך לקבל בחשדנות מסויימת ולוודא מי המקור של הסיפור הזה ואם הוא מעוניין למכור לכם משהו.
בחוויה שלי נשימה היא כלי עזר, היא כמו קביים לאיש נכה. כולנו קצת נכים מבחינה פנימית, לא יודעים כל כך איך להתמודד עם האגו שלנו ועם הסערות הרגשיות שלנו, הנשימה היא כלי שיכול לעזור לנו להצליח לאזן את עצמינו רגשית, להרגיע את עצמינו וגם להכנס לטארנסים שונים על מנת לחקור את התודעה שלנו ולחוות ריפוי ולפרוק טראומות מהגוף. כל אלו הם לא המטרה של התרגול הרוחני אלה כלי עזר. אני רואה המון אנשים שהופכים את הנשימה למטרה הסופית כשבפועל תרגול הנשימה הוא סוג של קביים, שאם מחלימים באמת, צריך גם ללמוד ללכת בלעדיהם. כך זה היה מאז ומתמיד במסורות הרוחניות שדחפו את האדם לשינוי פנימי אותנטי, אבל היום בעידן של הטרנדים והנרקסיזם אנשים מזדהים מידי עם התרגול וההשפעות שלו ובמקום להשתמש בו על מנת לטפח שינוי פנימי הם הופכים אותו למעיין "בגד יפה" להשוויץ בו לאחרים ולספר להם כמה הם רוחניים ומאוזנים בגללו. המטרה הופכת לפורקן טראומות אינסופי במקום להתעלות מעל המיינד שיצר אותן מלכתחילה. אנשים מנסים להפריש כמה שיותר DMT במוח במקום להתעלות אל מעבר לרעיון שאתה זה המוח שלך. יש גבול לכמה רחוק תרגילי נשימה יקחו אתכם.
איך עושים תרגילי נשימה?
תרגילי נשימה שונים נהוג למספר לפי 4 שלבי הנשימה שפירטתי מקודם, כך שכל שלב מופרד באמצעות ":" מהשלב הבא אחריו. כמות השניות שצריך להעביר בכל שלב מסומנת באמצעות מספר, אם למשל רשום 4:4 – זה אומר שצריך להעביר 4 שניות בשאיפה ו-4 שניות בנשיפה. אם למשל רשום 4:5:2:5 אז צריך לשאוף במשך 4 שניות, לאחר מכן להחזיק את האוויר בריאות לעוד 5 שניות, לנשוף תוך 2 שניות, להחזיק את הריאות ריקות במשך 5 שניות ואז להתחיל מחדש.
ההבדל העיקרי בין תרגילי נשימה מעוררים לבין תרגילי נשימה מרגיעים הוא במספר הנשימות לדקה. בדקה יש 60 שניות וכל תרגיל נשימה גורם לנו לנשום פחות או יותר נשימות לפי הקצב שהוא מכתיב. "נשימת קופסה" שהקצב שלה הוא 4:4:4:4 למשל, תיקח 16 שניות על מנת להשלים נשימה מלאה אחת, כלומר כ3-4 נשימות לדקה. מרגיע.
קפלבאטי, שהקצב שלו הוא 1:1, יכול להגיע ל30+ נשימות לדקה ועל כן יכול להיות מאוד מעורר, עד לרמה של סחרחורת.
נהוג גם לבצע מעברים בין נשימות יותר אנרגטיות לבין נשימות יותר רגועות על מנת להעצים את האפקט. לבצע נשימות איטיות יותר לאחר כמה סבבים של נשימות מהירות ירגיש הרבה יותר מרגיע מאשר סבב של נשימות איטיות בלבד. אז שווה להתנסות עם המעברים האלו.
בחלק מתרגילי הנשימה נמצא גם שלבים ארוכים במיוחד של החזקת האוויר בריאות או הוצאת כל האוויר ושהייה ללא אוויר, זה מייצר אפקט של היפוקסיה בגוף אם עושים את זה אחרי סט של נשימות מהירות ועוצמתיות. מה שקורה זה שהגוף מתחיל להשתמש בכל מאגרי החמצן שיש לו ונוצר מצב של חוסר חמצן והגוף פותח בשורה של שינויים פיזיולוגיים על מנת להתאים את עצמו למצב הזה. השינויים האלו נמצאו חיוביים מאוד במגוון מחקרים והם כוללים: שיפור בתפקודים קוגניטיביים, הרפייה גופנית עמוקה, הורדת לחץ דם, איזון רמות הסוכר בדם, שיפור זרימת הדם לאיברי הגוף, חיזוק המערכת החיסונית, השקטת המיינד ועוד.
בשיטת הנשימה של ווים הוף למשל, עושים סט של 30 נשימות מאוד מהירות ועוצמתיות ולאחר מכן עושים היפוקסיה למשך דקה או שתיים. כל אחד עושה את ההיפוקסים בהתאם לנתונים שלו והיכולות שלו, אל תנסו להחזיק את הנשימה אם אתם מרגישים שאתם חייבים לנשום – זה לא בריא ולא מרגיע. תחזיקו את האוויר אך ורק אם זה מרגיש נעים ונוח.
תרגילי נשימה להרגעה
אני מציע לכם לא להתחיל ישר מהתרגילים הארוכים והאינטנסיביים. קחו את הזמן ותתחילו מסטים יותר קצרים ותנו לשרירי הנשימה שלכם קצת להתרגל לעומס הזה. תרגילי נשימה מעגלית למשל ידרשו מכם לנשום באופן מהיר ועוצמתי במשך יותר משעה, זה יכול להכאיב לכם מאוד כי השרירים לא מתורגלים לכך.
בדר"כ נוטים להסביר איזה אפקט יש לכל תרגיל נשימה, אבל בחוויה שלי ומתוך שיחות עם אנשים הגעתי למסקנה אחרת. מעבר לההנחה הכללית שככל שקצב הנשימות לדקה יורד, כך הנשימה תהיה יותר מרגיעה ופחות אנרגטית ומציפה, קשה באמת לחזות איך זה ישפיע על כל אחד.
לכן אני פשוט אציע לכם את התרגילים ואתם תוכלו להתנסות איתם ולראות עבור עצמיכם לאילו מהם יותר תתרגלו.
תרגילי נשימה אינטנסיביים הם נורא לא נעימים כי יש בהם משהו שמרגיש מאוד מתאמץ ולא טבעי, אבל כל זה לא חשוב, תתמסרו לתרגילים האלו יותר ויותר וכך תוכלו לחוות את האפקט שלהם במלואו. אם תוותרו לעצמכם לעולם לא תגלו מה יש לתרגילים האלו להציע לכם. מצד שני, אל תקרעו את עצמכם מיד, אתם עלולים לפגוע בעצמכם במקרה הרע, או פשוט לא להינות מזה בכלל ואז לא תרצו לעשות את זה עוד פעם.
נשימה עמוקה ובטנית
התרגיל הכי טבעי שכדאי להתחיל ממנו הוא תרגול של נשימה עמוקה ובטנית. כאן אתם פשוט תנסו לקחת נשימות עמוקות, מלאות, איטיות ומרגיעות אל הבטן ותפעילו את הסרעפת שלכם. קצב הנשימה כאן הוא 4:6 (כלומר 4 שניות של שאיפה ו-6 שניות של נשיפה).
- הניחו יד אחת על החזה ויד אחת על הבטן וקחו שאיפה מהאף.
- שימו לב באיזה סדר ובאיזה אופן עלו הידיים. אם היד שעל החזה עלתה סימן שאתם נושמים אל החזה שלכם, זו צורת נשימה יותר שטחית ופחות מרגיעה.
- נסו לקחת נשימה נוספת והפעם קחו אותה לתוך הבטן כך שכמעט רק היד שעל הבטן שלכם תעלה ונשפו החוצה.
- חזרו על כך למשך כ-10 דקות.
נשימת קופסה
קוראים לנשימה הזו ככה משום שהיא שווה בכל ארבעת ה"צלעות" שלה. הקצב הוא 4:4:4:4 כלומר, 4 שניות שאיפה, 4 שניות החזקה של האוויר בריאות, 4 שניות נשיפה ואז 4 שניות של החזקת הריאות ריקות מאוויר.
זה גם תרגיל עם אפקט מרגיע ומאזן רגשית.
קפלבטי - נשימת האש
זה אחד מתרגילי הנשימה היותר אינטנסיביים של היוגה.
מה שעושים בו זה נושמים רק מהאף ומנסים לדחוף בכוח את האוויר החוצה באמצעות הסרעפת שלנו. הקצב כאן הוא מאוד מהיר אבל לרוב הוא גם לא יותר מידי אינטנסיבי כי לא לוקחים כאן שאיפות עמוקות מאוד.
השאיפות בתרגיל הן פשוט האוויר שנכנס באופן טבעי לריאות כשאנחנו משחררים את הסרעפת אחרי הנשיפה העוצמתית שבצענו.
תוכלו גם להסתכל בסרטון הזה ביוטיוב שבו מסבירים איך לעשות את התרגיל צעד אחרי צעד.
בסוף התרגיל הזה שווה לנסות לעבור לצורת נשימה יותר איטית ורגועה בקצב של 4:6 או 5:5. לאחר מכן ניתן לעשות עוד סט של קפלבטי ושוב לחזור לנשימה איטית. ככל שתבצעו את זה יותר האפקט של התרגיל יתעצם.
נשימות ווים הוף
ווים הוף הוא אדם מעניין, הוא רץ את האוורסט בבוקסר וצולל להנאתו בתוך מים בטמפרטורות של מתחת ל-0. שווה לקרוא עליו עוד ועל שיטות הריפוי שלו.
בגדול השיטת נשימה שלו היא אוסף של מעברים בין נשימה אינטנסיבית והיפוקסיה של דקה ומעלה. כלומר:
- מתחילים מרצף של 30-40 נשימות עמוקות ועוצמתיות בקצב של 1:1, שאיפה חזקה פנימה ונשיפה עוצמתית בלי שום הפסקה בין לבין.
- אחרי שמגיעים ל30-40 נשימות, מוציאים את כל האוויר החוצה ומחזיקים את הריאות ריקות לחלוטין למשך כמה זמן שנוח לנו בלי להרגיש מחנק. בדר"כ רוב האנשים יצליחו להחזיק משהו כמו דקה או שתיים בלי חמצן בהתאם ליכולות שלהם.
- אחרי החזקת האוויר, לוקחים שאיפה עמוקה נוספת והפעם מחזיקים את האוויר בריאות למשך עוד כחצי דקה עד דקה.
- נושפים הכל החוצה
- עושים כמה נשימות רגועות בקצב של 4:6
- חוזרים לסט נוסף של נשימות עמוקות ואינטנסיביות למשך 30-40 נשימות.
- חוזרים על זה 3-4 פעמים, או כמה פעמים שתרצו.
אישית, אני מאוד אוהב את התרגיל נשימה הזה, למרות שהוא לא נעים כל כך הוא ממלא את הגוף שלי בהרגשה של איזון רגשי וקלילות, התודעה שלי נהפכת חיובית יותר וצלולה. לפעמים, אם אני מבצע הרבה חזרות שלו, אז הגוף גם מתמלא באקסטזות והמון אנרגיה.
נשימה מעגלית לשחרור טראומות ומצבי טראנס
כשנכנסים לעולם הנשימה המעגלית צריך להיות מאוד מחוייבים לתהליך. הוא מאוד מאתגר. נכון בנשימות ווים הוף עושים 30-40 נשימות מהירות? אז בסשן של נשימה מעגלית השאיפה היא לעשות בערך פי 60, אם לא יותר.
משך הזמן בו אתם נושמים בקצב של 1:1 משתנה בהתאם לסוג השיטה בה תשתמשו, יש כל מיני: סשן ריברסינג אורך כשעה-שעה וחצי ואילו סשן נשימה הולוטרופית מגיע ל-3 שעות. זה מאוד מאוד מתיש וקשה לנשום בקצב הזה כל כך הרבה זמן. בשיטת BBTRS עושים סטים ונעים בין נשימה מהירה לנשימה איטית כל בערך 20 דקות.
סשן נשימה מעגלית נועד להכניס את המתרגל למצבי טראנס שייחודיים לכל אדם. חלק חווים שחזור של טראומות עבר, יש כאלו שחווים חיים קודמים, יש כאלו שהגוף שלהם נעלם, יש כאלו שחווים את הלידה שלהם (מכאן השם re-birthing), יש כאלו שסתם שוכבים ומרגישים איך הגוף שלהם מתכווץ ומתפתל מכאבים, יש כאלו שמרגישים שהם חווים אחדות עם כל הדברים והקיום, יש כאלו שקמים ורוקדים. הכל יכול לקרות במצבים האלו והדרך היחידה היא לנסות ולגלות, אם זה משהו שמעניין אתכם.
המון אנשים נגשו לשיטת הנשימה הזו מהמון פרספקטיבות שונות שכולן נכונות במידה: יש את אלו המאמינים שדרך התרגול הזה נוכל לגלות טראומות לא מודעות שמשפיעות על האישיות שלנו, לפרוק אותן ברמה הגופנית ולהחלים מההשפעה החולנית שלהם על הנפש שלנו. יש כאלו שמאמינים שניתן להשתמש באפקטים של הנשימה כמו סמים פסיכדלים לכל דבר וניתן לחקור באמצעותם את התודעה ולגלות מצבי תודעה חדשים ולהיעזר בהם על מנת ללמוד עוד על החיים, על המוות ולקבל תשובות לשאלות הגדולות של החיים. יש כאלו שמאמינים שזו דרך טובה לשפר את סיבולת הלב והריאה (אלו אנשים שכנראה לא שמעו על ריצה גם).
מה שבטוח זה שצורת הנשימה הזאת היא הכי אינטנסיבית ומסוכנת מכולן. אין לדעת לאן אפשר להגיע בסשן כזה ולכן ההצעה שלי היא תמיד להתחיל בקטן, התחילו מ10 דקות ולאט לאט תמשיכו לעלות במשך הזמן. בסוף אתם אמורים להגיע לנקודה מסויימת בה אתם חווים שינוי תודעתי, זה יכול לקחת רבע שעה וזה יכול גם לקחת שעתיים ויותר.. זה אינדיבידואלי לחלוטין.
יש המון מטפלים בצורת הנשימה הזאת שישמחו ללוות אתכם בתהליכים הללו. אני ממליץ לכם לחפש מטפל בריברסינג, דר נאדר בוטו או בית המימד הפנימי בגוגל אם אתם מעוניינים בליווי פרטני.
ברמה האישית, הסשן הכי ארוך שביצעתי היה שעה וחצי, אני אחד מהאנשים שפשוט חווים המון חוסר נוחות והתפתלות של הגוף. (תופעה שנקראת Tetany), מעולם לא הגעתי לרמה של שינוי תודעתי והתנתקות מהגוף.
בגלל התהליך המתסכל והמעייף הזה לא הצלחתי להתמיד בתרגול מעל לחודשיים, הרגיש לי הרבה יותר נכון להתמיד בתרגול של מדיטציה. אבל אני חייב להודות שאחרי סשנים כאלו הרגשתי תמיד קליל יותר, רגוע מאוד ושמח יותר. בסשנים ארוכים יותר הגעתי למצבים שבהם התחלתי לבכות ללא סיבה וחשבתי לעצמי שאולי זה סוג של פורקן של רגשות שהדחקתי, אבל אף פעם זה לא הרגיש לי עמוק במיוחד. כלומר זה תמיד מייצר אפקט זמני של הקלה שדועך תוך כמה שעות או אחרי השינה. הסקתי עבור עצמי שאני מעדיף להיעזר בשיטות אחרות שיותר כיף לי לתרגל ומצליחות להביא אותי לאותם מצבים בלי כל העבודה הקשה הזו.
התנסיתי בזה בקבוצה, בטיפול אישי וגם באופן עצמאי ואני חייב להגיד שלדעתי, כמה שפחות אנשים יותר טוב. לי אישית היה מאוד קשה להתרכז עם עוד 20 אנשים באותו חדר שנושמים יחד איתי כשחלק שם בוכים, חלק צורחים, חלק צוחקים, חלק רוקדים וקופצים ויש מוזיקה נורא רועשת… דווקא הרגשתי שבנוחות של הבית הצלחתי הרבה יותר להתחבר לתחושות של הגוף ולפרוק רגשות קשים מידי פעם.
כדי להתחיל להתנסות כל מה שתצטרכו לעשות זה נשימות ממש מהירות ועמוקות עם פה פתוח במשך כמה זמן שתבחרו לעצמכם. בסיום תקחו עוד איזה 5-10 דק לנשום בצורה איטית ולאפשר לעצמכם לחזור להכרה צלולה, לפעמים יש לנשימות האלו אפקט מסחרר ולא צריך למהר לקום על הרגליים וללכת ישר אחרי, אני מדבר מניסיון 🙂
הנה סרטון נחמד שבו משתפים על החוויה של התרגול ומדגימים גם איך לבצע אותו בעצמכם.
לסיכום
אני נגעתי בנושא הזה על קצה המזלג ואפשר לחקור ולהעמיק אותו עוד הרבה מעבר למה שכתבתי כאן. עולם עבודת הנשימה הוא מגוון ועם פוטנציאל רוחני מעניין אבל בעיניי, בסופו של דבר, הוא מרגיש כמו כלי עזר בעיקר. תרגילי הנשימה זה צורה עתיקה של הניסיון לשנות מצבי תודעה באופן מודע, זה יכול לעזור לנו לשלוט בעצמינו יותר, להכין את עצמינו לכל מיני מצבים מאתגרים בחיים, לחקור את התודעה ואת העבר שלנו, אבל בסופו של דבר צריך גם ללמוד להתנהל בחיים גם בלי כל זה.
אני לא ראיתי בחיי מאסטר רוחני שבאמת היה זקוק לתרגילי נשימה באופן קבוע בחייו, למעט במצבים מסויימים. אז ההצעה שלי היא להתייחס לתרגול הזה כמו גלגלי עזר רוחניים שבסוף מורידים מהאופניים ולומדים לרכב לבד.
המון בהצלחה,
דניאל
